כשהתחלתי לצאת ממתחם הנוחות שלי

פעם, המילה "מינגלינג" הייתה בשבילי מ

ילה גסה.

כנס מקצועי? אני אהיה זו שמחזיקה את הקפה ומסתכלת בסלולרי, בתקווה שאף אחד לא ינסה "לפתוח איתי שיחה".

זה לא שבחרתי להיות סגורה, פשוט הרגשתי לא בנוח.

לא ידעתי מה לשאול, מה להגיד, ואיך בכלל ניגשים למישהו זר.

את המילים האלו לא אני אמרתי, אלא שותפה במשרד עורכי דין גדול, שסיימה לאחרונה סדנת פיתוח עסקי שעשיתי לשותפי המשרד.

היא סיפרה שבסדנה הבינה שני דברים לגבי מינגלינג:

1. רוב האנשים מרגישים בדיוק כמוה.

2. זו לא תכונה אלא שריר שאפשר לאמן.

אז היא החליטה להתאמן.

בכנס שאחרי, בתור לקפה, אמרה לבחור שעמד מאחוריה:

"גם ככה אנחנו מחכים, בוא נתמנגל".

משם, התגלגלה שיחה מעניינת עם עו"ד ממשרד בינלאומי.

עוד באותו כנס, היא פגשה קבוצה מחברה מובילה. שיחה קצרה חשפה שהם בדיוק מחפשים את סוג המומחיות של המשרד. הפעם, במקום להסתפק ב"נחמד להכיר", היא לקחה שליטה- יצרה קשר, התעקשה להגיע לאשת הקשר הנכונה, וקבעה פגישת היכרות מקצועית.

ומאז כבר הייתה פגישה. נחמדה, מקצועית, עם פוטנציאל אמיתי.

דבר נוסף שהיא לקחה מהסדנה- לבקש משוב מהלקוחות.

במפגש עם לקוח חדש שסיימו ללוות, הוא אמר לה משפט שנשאר איתה:

"כל המשרדים הגדולים מספקים מוצר טוב, אני בוחר עם מי נעים לי לעבוד".

וזו ההוכחה לכך שבסוף, מה שנשאר הוא לא רק איכות העבודה, 

אלא גם איך גורמים ללקוח להרגיש.

אל תחכו לרגע המושלם- להכיר מישהו חדש, או לחזק קשר עם לקוח קיים. 

קחו אחריות ותיצרו אותו.